לידה טבעית או לידה בקיסרי?

פתאום נחשף בפני עולם שלם של לידה. כלומר, ידעתי שבסוף הריון יש לידה, אבל תמיד התייחסתי אליה בתור שלב בדרך, שחייבים לעבור, וזה לא ממש משנה באיזו דרך. היום פתאום אני מבינה מה ההבדל בין לידת מים ללידת ז'קוזי, מה בין לידה קיסרית ללידת ואקום.

ומסתבר שגם עם פעולה זו מגיעה פרשנות לחיינו – זה טוב וזה לא, זה אומר שאני אמא טובה וזה אומר שממש נכשלתי בצעד הראשון באמהות.

הלו, את אישה. אישה יודעת להגיב לשינויים, ולהיות אופורטוניסטית, להשיג את הטוב ביותר תחת הנסיבות הקיימות. אשה גם יודעת לקיים כמה אמיתות במקביל, בניגוד לגבר. השיפוטיות הזו של טוב ורע, של שחור לבן, היא חלק מהחיים שלנו בעולם הזה, אבל אם נסתכל פנימה, נגלה שאין באמת שחור ולבן, בכל דבר יש קצת טוב וקצת רע, ואנחנו קובעים אם להסתכל על חצי הכוס המלאה או הריקה.

אז נכון שהגוף שלך יודע איך ללדת, אם תניחי הוא יראה לך איך.

ונכון גם שבעולם שלנו, חונכנו מגיל צעיר לא להקשיב לגוף, להגיד לו איך להתייצב, איך לנשום. ואלו לאו דווקא הדרכים שהוא רצה.

ונכון של אוכל מהיר, סיפוק מהיר, קשב וריכוז מוגבלים, למי באמת יש סבלנות ללידה שתארך 32 שעות??

אז כל הדרכים כשרות, סך הכל זה הגוף שלך. את תקבעי מה לעשות איתו, איך ללדת, ואת תחיי עם השינויים שהוא יעבור בלידה. והכל כשר, הכל בסדר. גם היתה תוכנית לידה מסויימת, והלידה לא התנהלה כמתוכנן, זה בסדר. לא נכשלת, הגוף שלך לא נכשל. בסך הכל הגבת לשינויים במציאות.

שקיפות עורפית – מידע

שקיפות עורפית היא בדיקת אולטראסאונד, המתבצעת על ידי רופא מומחה. בדרך כלל, זה לא הגניקולוג שלך. קובעים אליה תור באורך 20 דקות, במכבי היא עולה משהו כמו 100 שקלים.

זאת אחת הבדיקות החשובות ביותר בהערכת  הסיכוי לתסמונת דאון בעובר שלך. כדאי להבדק אצל רופא שסומכים עליו, ואם לא אהבת את התוצאה, מהרי לקבוע תור לרופא נוסף. מדוע? בדיקת השקיפות העורפית היא בדיקה ידנית. הרופא שמבצע את הבדיקה מודד בצורה ידנית את אורך העובר, ואת עובי הנוזל בצוואר. בגלל שזו בדיקה ידנית, יכולות להיות בה טעויות במדידה. רופא אחר אולי ימדוד אחרת, ומכאן ההמלצה לחזור על הבדיקה אם התוצאות לא מצאו חן בעיניך .

במקביל לבדיקת שקיפות עורפית, מתבצעת בדיקת דם "סקר טרימסטר ראשון". את הבדיקה הזו חשוב לעשות באותו יום של השקיפות העורפית, או לכל המאוחר יום למחרת. אחרת יש קושי בחישוב הסטטיסטי של הבדיקה.

תוצאות

תוצאות לשקיפות העורפית מתקבלות במקום. ביציאה מהבדיקה תקבלי דף עם כל הנתונים שאסף הרופא, ועם צילומי אולטראסאונד שעליהם התבסס הרופא באיסוף הנתונים.

תוצאות לבדיקת הסקר של הטרימסטר הראשון מתקבלות במכבי באופן ידני במעבדה בה מסרת את הדם, שבועיים אחרי מתן הבדיקה.

בדיקות סטטיסטיות

חשוב לזכור שאלו הן בדיקות סטטיסטיות. משמעות הדבר היא שהן לא נותנות תשובות חד משמעיות, אלא מנסות להעריך מה הסיכוי לתסמונת דאון. התשובות הן סיכוי של 1 ל-… כלומר סיכוי של 1 ל-… לידות שכן יוולד תינוק עם תסמונת דאון. ולא צריך להתרגש מהן יותר מדי. כבר שמעתי על נשים שתוצאות הבדיקות הראו שסיכוי של 1 ל-2 שהעובר שלהן סובל מתסמונת דאון, ועדין, הוא לא סבל מהתסמונת (זה התברר בוודאות לאחר בדיקת מי שפיר).

בהצלחה!

שקיפות עורפית – ההתרגשות

מאוד מאוד התרגשנו בבדיקת השקיפות העורפית של העובר שלנו. כל כך התרגשתי שהיה לי קשה להפסיק לצחוק מאושר כשאני מסתכלת על המוניטור. הרופא כבר חשב שלא יוכל לבצע את המדידות כי הבטן שלי לא הפסיקה לקפוץ מצחוק…

זו היתה בדיקה די קצרה, פינו לנו רק 20 דקות ביומן של הרופא, אבל הרושם שהבדיקה הותירה הוא מדהים… לראשונה ראיתי משהו ברור במוניטור, ראיתי ראש, וגוף ורגלים וידים. העובר המושלם שלי. המוניטור היה בעצם מסך LCD בגודל 40", שישב לי מול העינים כל הבדיקה.. כל כך גדול, שהעובר שלי נראה ממש בגודל של תינוק אמיתי.. יכולתי להסתכל עליו ולחשוב על עצמי אוספת אותו, מנשקת אותו, מחזיקה אותו. ראינו את הראש, והיתה עצם אף, וראינו גם 2 אונות במוח.. מקסים, פשוט מקסים.

יצאנו נרגשים. זה אמיתי. זה לא סתם שיש לי בחילות. זה לא סתם שיש לי מצבי רוח. יש לי תינוק בבטן. והנה, ראיתי אותו! מדהים.

ההריון הוא התחלה חדשה

"לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית"

הריון הוא השינוי הגדול ביותר בחיי. אחרי הלידה ההתנהלות היומיומית שלי תשתנה בכל מובן. האם גם ההתנהלות הפנימית שלי? האם גם מי שאני תשתנה?

"ההריון כהזדמנות להתחדשות". סיסמאות כאלו אני שומעת מכל עבר. אבל איך אוכל לשנות את מי שאני אם ממי שאני צמח ההריון הזה?

זה נכון שהשינוי הוא בלתי נמנע. ואולי הוא בלתי נמנע דווקא משום שהוא נראה לי לא רצוי כרגע.

יש לי בעיה עם השינוי הזה… עד עכשיו השינויים בחיי התרחשו מתוך זה שאני כיוונתי אותם, אני יזמתי אותם (לרוב), אני קיבלתי אותם לחיי. חשבתי שאני קובעת איך החיים שלי יראו ולמה. זיהיתי שמשהו מפריע לי, לקחתי שליטה, והובלתי שינוי. בהריון הזה גיליתי שדווקא ויתור הוא המביא שינוי. דווקא כשויתרתי על לעשות כל דבר כדי להכנס להריון, דווקא אז נכנסתי להריון. קטע.

גם הילד שיוולד. או הילדה. ההשפעה שלי על מי שהוא היא מסויימת, מוגבלת. הרי הוא ילמד אותי דברים שכבר שכחתי. וגם דברים שמעולם לא ידעתי. אני מקבלת לחיי מישהו, מקבלת אותו באופן מלא, ואין לי מושג מה מסתתר בתוך החיים שלו, האישיות שלו. אין לי מושג את מי אני מקבלת. אחרי מסע מוצלח שמטרתו היתה לקבל לחיי את השותף האידאלי, אני מסכימה בכזו קלות לקבל לחיי קופסא שחורה?

שבוע 9

שבוע 9 היה ממש קל.

  • ישנתי מצויין ! כמו תנוק, אכלתי שתי ארוחות ערב בהפרש של שעתיים, ואז לא קמתי לאכול באמצע הלילה:)
  • נטלתי אנטיביוטיקה. גילו לי איזה חיידק בשתן. זה מאוד נפוץ בישראל מסתבר, שנשים בשליש ראשון נוטלות אנטיביוטיקה. לי היתה התנגדות מאוד גדולה: אלכוהול מפריע להתפתחות שלו ואנטיביוטיקה לא? נכענתי בסוף לכתבות באינטרנט וללחץ של בו זוגי ונטלתי את האנטיביוטיקה.
  • השדיים שלי עדין כואבים. עדין ממשיכים לגדול. אחד מהם מציק לי כשאני ישנה על הצד. שניהם מציקים כשאני בלי חזיה.
  • לא הקאתי בכלל!
  • בחילות עדין יש כשאני רעבה, זה הסימן שלי. לחלופין אני יכולה לאכול כל שעה וחצי משהו, אבל אני מעדיפה להקשיב לגוף ולאכול כשצריך. הזהירו אותי – "זה קשה להוריד משקל אחכ". אני בכל זאת בחורה, שרוצה להשאר רזה…

סימנים שמעידים שאת בהריון

בדיעבד, כולנו חכמים. אני מעלה כאן את הדברים הלא רגילים שקרו אצלי ואני יכולה להגיד שהם סימנים ראשונים של הריון שלי..

1. היה לי חם.. בלילות הורדתי מעלי את השמיכה, ובן זוגי שיחיה אפילו שם שתי שמיכות אז, מרוב שהיה לו קר. "את יותר מדי צעירה לגלי חום", זה נכון, אבל החום הגיע מסיבה הורמונלית אחרת 🙂

2. התחלתי לבכות. באחד הערבים, כשהייתי עייפה, פשוט התחלתי לבכות. בן זוגי שיחיה שאל "למה את בוכה?, "אין לי מושג", עניתי, "פשוט בא לי".

3. מערכת העיכול שלי השתגעה – גאזים בכמויות, במשך כל הלילה שהפריעו לי לישון, יציאות לא סדירות.

4. קנאקנים במפרקי הירך. עוד לא מצאתי את הסיבה המדעית לקנאקים. מורה שהיה לי ליוגה, אמר שזו השתחררות של לחצים. זה היה הגיוני כשפעם בשבוע במהלך השיעור היו לי קנאקים בתנועות מסויימות, ותמיד אותם קנאקים, ושהעוצמה שלהם ירדה משיעור לשיעור. אבל ההסבר הזה לא החזיק מים בתחילת ההריון שלי. התיישבתי – קנאק. נשכבתי – קנאק. הלכתי – קנאק. לא הבנתי מה הגוף שלי רוצה.