שבוע 22 – אמצע הדרך? או תחילת שישי?

איך הזמן עובר מהר כשנהנים… אני כבר בסוף חמישי לפי מנין השבועות, אבל בתחילת חודש שישי לפי תאריך לידה משוער. גיליתי שלפי הסינים, ההריון נמשך אמנם 40 שבועות, אבל הם מתחילים לספור מהביוץ. ככה שזה מתרגם ל 42 שבועות לפי הספירה המערבית. אז אני מכינה את עצמי ל 42 שבועות מראש, לא מצפה ללדת קודם. ממילא אני לא זו שקובעת מתי תתרחש הלידה.. זו העוברית שלי והרצונות שלה..

עליתי קילוגרם אחד שלם השבוע.. אני נשקלת 3 פעמים בשבוע אחרי האימון, אז אני בטוחה שזה השבוע, ואני בטוחה שזה קילו. סהכ זה בסדר, כי מתחילת ההריון עליתי רק ארבעה. אני מתאמנת 3 פעמים בשבוע – פעמיים יוגה ופעם פילאטיס. זה נעשה יותר ויותר קשה, אבל ההרגשה בסוף היא מצויינת. אז אני ממשיכה מה שאני יכולה.

השבוע הצלחתי סוף סוף לעמוד עמידת ראש. ביצוב חדש. על קו השיער. זו תנוחה שתחלתי לתרגל רק חודש לפני הכניסה להריון, ועם כל השינויים הגופניים היה לי די בעייתי להתייצב בה. אבל, הכל ענין של תרגול.. הנה הצלחתי!! זה ממש נוח.

 

מה זה הבטן הזו?

לפעמים, כשאני קמה בבוקר, אני נבהלת מהבטן שלי.. אני קמה מטושטשת, עדין חצי ישנה, ומגלה שאני גדולה. איזו הפתעה על הבוקר. לוקח לי 2 שניות להזכר שאני בהריון, ואז החיוך עולה על פני. זה ככה עד שבוע 19.

זה קטע, איך שהגוף משתנה. בעבודה אמרו לי שידעו שאני בהריון עוד לפני שסיפרתי, כי אצלי, זה או שעשיתי ניתוח הגדלת חזה, או שאני בהריון. בן זוגי אינו מתלונן, הוא דווקא מרוצה.

היום, בשבוע 22, טושטושית זזה כל כך הרבה בבוקר, שזה מעיר אותי. אז אני כבר לא נבהלת מהבטן שלי כשאני רואה אותה, החיוך מגיע כבר במצב מאוזן.

סקירת מערכות

אתמול בבוקר חזינו שוב בעוברית שלנו. מדהימה. יפייפיה.

יש בבדיקות האלו סוג של דיסוננס – אני מתמוגגת לראות את התמונות שלה על המסך, אבל אני עוצרת את עצמי מלצחוק ולהקרין את ההתמוגגות שלי, כדי לאפשר לבדיקה להתבצע. אני שמחה מאוד לראות את כל העוברית, את הפנים שלה, אבל רוב הבדיקה היא על איברים פנימיים, וברוב הבדיקה המסך מלא בכתמי צבע אפורים שאין לי מושג מה משמעותם.

בבדיקה הזו הרופאה (דר ורד אייזנברג) היתה מאוד מרוכזת בעבודתה, ועם זאת התפנתה להתלוצץ עם ישי. זה היה כיף. הכי חשוב הבריאות. יצאנו ללא המלצות מיוחדות. זו המטרה.. הכל בסדר אצל טושטושית, לפחות לפי מה שהרפואה יודעת לבדוק.

הבדיקה נתנה לי אור ושמחה לכל היום. הייתי בפאזה אחרת כל היום. לראות את טושטושית, בתמונות התלת מיימדיות הקצת מעוותות האלו, הזכיר לי פנים מוכרות מהמשפחה, וכבר התחלתי להגיד למי היא דומה. מקסימה. איזה כיף זה יהיה לגדל אותה, בטח אהיה בפאזה אחרת כל יום , כל היום. עד שלא אשן מספיק, ואז קצת אאבד את הסבלנות…

הפתעות נעימות

חיכיתי להרגיש את העוברית שלי. ציפיתי לזה. לשים את היד על הבטן של מישהי אחרת ולהרגיש את העובר שלה זז היה מרתק וחזק מאוד. ציפיתי ליום בו ארגיש את העוברית שלי, הפעם מבפנים, לא דרך היד המונחת על הבטן מבחוץ…

בתחילה הרגשתי תנועות חלשות. כל כך חלשות שלא הייתי בטוחה שהרגשתי משהו. זה היה בשבוע 17. בשבוע 18 התנועות התחזקו מעט. אבל לא האמנתי שאני מרגישה משהו בשלב כל כך מוקדם, אז פירשתי את התנועות כגאזים. כשהגאזים לא יצאו החוצה, ולא זכרתי שהתאפקתי, הבנתי שאת העוברית שלי זזה אני מרגישה.

זה באמת מדהים כמו שמספרים. להרגיש את העוברית שלי זזה מבפנים זה יותר חזק מאשר לשים יד על הבטן של מישהי אחרת.. וזה כל כך ממלא אותי אושר כל פעם מחדש…

זוכרים שבבדיקות אולטרא-סאונד אני ממש מתאפקת לא לצחוק מאושר כשאני רואה את העוברית שלי? כך כל פעם כשאני מרגישה אותה, אני מתמוגגת מאושר. איזה כיף. הנה היא זזה, והנה היא זזה כבר 2 דקות. ואולי היא אוהבת פרכיות אורז, כי כרגע סיימתי חבילה של ארבע פרכיות.

היום, בשבוע 21, יש לה כבר שעות קבועות שאני מרגישה אותה – שעתיים בערך אחרי ארוחת צהרים, בערב בסביבות 9, אחרי ארוחת ערב ובזמן מנוחה, ובבוקר, כשאני קמה לשירותים. יש גם המון הזדמנויות אחרות בהן אני מרגישה אותה, מדי שעה שעתיים לערך, באופן לא צפוי.. היום שלי מלא הפתעות נעימות…

ביום שישי האחרון, אחרי ארוחה טובה אצל אמא שלי, היא זזה במשך חצי שעה רצוף… הגבר שלידי סוף סוף הרגיש אותה אז, וגם הוא היה מרוצה..

אתמול היא זזה רצוף במשך 10 דקות באמצע יום עבודה. מצאתי לי הריונית אחרת בקומה, וניהלנו לנו שיחת תנועות עובר. איזה כיף שיש עוד נשים באיזור. הצוות הגברי שלי לא הגיב בכלל כשהכרזתי בחדר – "היא אוהבת פרכיות!" אני לא יכולה להתרכז בלעבוד כשהיא זזה לי בבטן.. יש סדרי עדיפויות בחיים, והם מתחילים להשתנות עכשיו 🙂

להרגיש את העובר זז

העובר נמצא בתנועה כל הזמן. כל הזמן. מרגע ההפריה, עד רגע הלידה, הוא זז. אם הוא לא זז – אז אומרים ללכת לבדוק מה קורה.

השאלה היא מתי את מתחילה להרגיש שהוא זז…. כי בהתחלה, בשליש הראשון, העובר כל כך קטן, 10 סנטימטר מקסימום, והוא נמצא ברחם שמשקלו 2.5-3 קילוגרמים מקסימום, אז יש לו הרבה לאן לשחות. כשהיחס הזה ישתנה,יהיה לו פחות מקום ברחם, ואז תרגישי אותו.

אני הרגשתי את העוברית שלי זזה לראשונה בשבוע 18. אמרו לי שזה די מוקדם יחסית להריון ראשון. זה ממש כיף להרגיש את העוברית.. אז אני שמחה שזה הגיע מוקדם..