הריון זו לא מחלה

נכון, הריון זו לא מחלה. להפך, זה מצב בריאות של הגןף. הגוף הנשי בשיא תפקודו, בשיא פועלו.

אבל.

יש להריון כמה סמפטומים שמשותפים בינו לבין מחלות קשות:

1. אני רואה רופא כל חודש. ביקור במרפאות זה דבר שלוקח המון זמן ומשאבים, ואני עושה אותו כל חודש. לפעמים אני מדלגת אם אפשר, ואז הרופא שולח לי את הבדיקות בפקס.

2. אני עושה בדיקות תקופתיות כל חודש. מה שאומר ביקור במעבדה מדי חודש. אולי כדאי שקופת החולים שלי תנפיק לי כרטיס חניה לחניון שלה ליד המעבדה, כרטיס מנוי כזה, שיחסוך לי זמן בחניה, לפחות שם. אני כבר מכירה את כל צוות המעבדה, יכולה לדקלם את מה שהרמקולים עומדים להכריז כשמגיע תורו של המספר הבא, לפעמים מקבלת עדיפות בתור בגלל שאני בהריון.

3. יש תרופות שאני לוקחת באופן קבוע: לפני ההריון ובתחילתו זה היה חומצה פולית, אחכ עברתי למולטי ויטמין, עכשיו זה גם ברזל להריון, שני כדורים ביום. סהכ 3 כמוסות ליום. זה המון. כשהיינו בפאריז, הגבר שלי סידר לי את כל הכדורים בקופסא אחת של תבלינים. ישבנו במסעדה, והקופסא לידי על השולחן. זה גרר שאלות מצד הזוג שישב לידינו.. מה זה? שאלו אותי. ברגע שליטפתי את הבטן, חייכו בהבנה, את בהריון, הכל מובן.

4. אני מוגבלת פיזית. בהרבה דברים – החל מתנועה יומיומית, עד עליה למתקני לונה פארק. אסור לעצור נשימה, אסור להבהל, אסור לעלות על רכבות הרים. אני מתעייפת מהר יותר – יש לי יותר משקל לסחוב פתאום. קשה לי לנעול נעלים. קשה לי להתלבש. פתאום אני מבינה מה כל כך מעיק בלהיות שמן.

5. קשה לי להודות בזה, אבל משהו במוח שלי השתנה. לגמרי. אני פחדנית יותר, נבהלת בכביש לדוגמא. אני פחות לוגית. בשיחות טכניות בעבודה אני אומרת – רגע, אני אזכר, אה, הסיבה היא כזו וכזו. אני בוכה בקלות יותר, הרבה דברים מתרגמים לבכי: תסכול, עייפות, בלבול. כן, אני גם מבולבלת יותר. נשענת יותר על הגבר שלי. המוח הזוחלי שלי יותר דומיננטי כרגע מקליפת המוח, הנאו קורטקס, החלק שמייחד אותנו בתור בני אנוש..

כל אלו מסתכמים בכך שהריון יכול להיות מסווג כמו מחלה. עוד לא הגעתי לחלק של תופעות לאחר ההריון, כל מיני עקמת בגב, חסרים תזונתיים, שמתייחסים אליהם כאילו ההריון גרם אותם. באסה, תמיד חשבתי שלהיות בהריון זה כיף שלא נגמר, זו פריחה נשית. נשים בהריון עדין נראות בעיני שיא היופי הנשי. פשוט מעל גיל 30 מצטרפות ליופי הנשי הזה עוד תופעות, פחות רצויות. אולי אם הייתי בת 16 אז היה לי הרבה יותר קל, וגם לגוף שלי היה קל יותר.

תרגילי בטן בהריון

אז ככה, תמיד מפחידים אותנו – תזהרי על הבטן בהריון, כל מכה זה מסוכן, תזהרי על הבטן בהריון, אם את עושה ספורט אז אל תשכבי עליה, תזהרי שלא יהיה לך בקע בשרירי הבטן ,אל תפעילי את שני השרירים המקביליים ביחד…

אני מתעמלת 3-4 פעמים בשבוע. בקביעות, לפני ההריון, וגם עכשיו, בשבוע 26. אני עושה יוגה ופילאטיס. בחדר ההלבשה שאלו אותי בנות – אבל איך עשית איתנו את השיעור? זה לא מסוכן לעשות תרגילי בטן בהריון? אז עניתי – מה שמסוכן זה להפעיל את שני השרירים האורכיים של הבטן בבת אחת, זה יכול לגרום לבקע. כל שאר התרגילים אינם מסוכנים ואפילו מבורכים. על זה מישהי ענתה לי – "כשאני שומעת שזה מסוכן להפעיל חלק משרירי הבטן, אני לא מפעילה בכלל, כדי לא לקחת סיכון".

זה נכון שבגלל שהשיעורים שאני הולכת אליהם הם לא יעודיים להריון, אני צריכה לשים לב יותר לתרגיל, האם הוא בריא לי, איך אני מרגישה, מה התרגיל עושה לי וכולי. ולכן מדי פעם אני גם מדברת עם המורות שלי לפילאטיס וליוגה, מספרת להן על תופעות שקורות, ובודקת אם הכל נורמאלי. לדוגמא, יש לי בטן ממש משולשת, כשאני עושה שריר… זה ממש הפחיד אותי בהתחלה, היא ממש בצורת פירמידה. ואז הראתי את זה לשתי המורות שלי, ולשתיהן זה נראה נורמאלי….

בריכה

איזה כיף במים, כיף כיף.

מטבעי אני אוהבת מים, בכל הצורות – ים, בריכה, ז'קוזי, חמאם, אמבטיה, מקלחת. העיקר שהגוף שלי ישטף במים. עושה לי טוב. את הדירה שאנחנו גרים בה עכשיו שכרנו כי יש בה אמבטיה נורמאלית, בניגוד לכל השאר שראינו.

ועם הבטן שלי, זה ממש כיף להיות  בבריכה או בים. אין לה השפעה במים, אני יכולה לזוז איך שבא לי, אין הגבלת תנועה. וגם כשאני יוצאת, הרגשת הקלילות מלווה אותי עוד איזה שעתיים. אז בחופשה שלנו באילת עכשיו, כל מה שאני עושה זה להיות בבריכה, וגם יוגה. לחיזוק השרירים. תמיד טוב.

חוצמזה, יש קצת הגבלות על שהיה במקורות המים בהריון – אמבטיה חמה היא מחוץ לתחום , כמו גם ז'קוזי. החום עלול להפריד את השליה מרחם, מצב לא רצוי בהחלט. אבל אני מסתפקת באמבטיה חמימה, ובבריכה רגילה. פחות שווה מז'קוזי, אין ספק, אבל עדין כיף גדול.