גרה בתוכי

"אני אתגעגע אליו" אמרה לי חברה שלי, שעומדת לפני לידת בנה הבכור. "אני אתגעגע להרגיש אותו 24 שעות ביממה, חלק ממני. אחרי הלידה הוא יהיה נפרד ממני."

אני תמיד הסתכלתי על העובר שלי כישות נפרדת. הנשמה נכנסת לגוף בשבוע 8 של ההריון לפי היהדות, ומאז יש לה קיום נפרד משלי.. נכון, אני מספקת לה את כל צורכה, גם בתוך הרחם וגם כשתיוולד. אבל היא נפרדת. אני האמא שלה, והיא הבת שלי.

זה עוזר לי עכשיו, בשליש השלישי, כשאני ממש מרגישה אותה לעיתים קרובות. אני מזכירה לעצמי שאולי זה שהיא זזה עכשיו זה בגלל שאכלתי סוכר, ואולי סתם התעוררה והיא שוחה לה ברחם. לעיתים אני מקנאה בה שהיא כל היום בתוך מים. המדיום החביב עלי.. לעיתים רחוקות היא גם מכאיבה לי – כאילו היא מושכת את חבל הטבור אליה. ואז אני מדברת אליה, מלטפת אותה, והכאב מפסיק.

 

שבוע 30

החלפת הקידומת הבאה בהריון שלי תהיה רק סמוך מאוד למועד הלידה. הנה, התחלתי את השליש השלישי והאחרון.

אני כל כך מתגעגעת לשליש השני… היה כיף בשליש השני – זרימת הדם המוגברת הועילה ליחסים ביני לבין ישי, התעמלתי כמו גדולה – 4 ואפילו 5 פעמים בשבוע, והרגשתי חיונית מתמיד. גאה בהריון הזה, שמחה להסתובב עם בטן, זוהרת.

עכשיו, ההתעמלות נעשית קשה לי. החלטתי לרדת ל 3 פעמים בשבוע. להתכופף בבית להרים משהו זה מאמץ, אני מתנשפת אחרי פעולה פשוטה כמו להתלבש. אני מתעייפת מוקדם, יש לי פחות מרץ. קשה לי להתרכז בעבודה. בקיצור, החיים שלי דורשים שינוי, עוד לפני שהגברת הואילה בטובה להגיח לאויר העולם. הדבר היחיד הכייפי בשליש הזה, לפחות בינתיים, זה הבגדים החדשים שיש לי… קניתי בגדים כייפים להריון, ועכשיו אני חייבת ללבוש בגדים יעודיים להריון, אין ברירה.

אני מתכוננת גם להגחת הגברת לאויר העולם: בחרתי ללדת במאיר, והזמנתי שם מילדת פרטית, נרשמנו לקורס הכנה ללידה. יש גם רשימת ציוד שמגיע מחברים או משפחה. ויש תכנונים איפה למקם את הציוד בדירתינו החביבה.

 

 

כמה חזק תינוק בוכה?

הנה טבלת דציבלים שליקטתי ברשת:
מזגן 50-75 דציבל
נביחת כלב – 75 דציבל
שואב אבק – 60-85 דציבל
מייבש שיער – 60-95 דציבל
שעון מעורר – 65-80 דציבל
מכסחת דשא – 85 דציבל
רכבת תחתית – 90 דציבל
רכבת נוסעת – 105 דציבל
בכי תינוק – 110 דציבל
סירנת אמבולנס – 120 דציבל
יריית רובה – 120 דציבל
מטוס ממריא – 140 דציבל

לא יאומן כי יסופר…

אוהב אותך תמיד. מי את?

פתאום הבנתי. אני מקבלת אל תוך חיי את התינוקת שלי. מקבלת אותה בשמחה. מקבלת אותה לאחר המתנה וציפיה. רוצה מאוד לקבל אותה. אבל את מי אני מקבלת? איזה אופי יהיה לה? איזה דברים היא תאהב? איזה קריזות יהיו לה?

ויש לי חברה שאומרת – יש לך השפעה על זה, בחינוך, ובערכים שתתני לה, ובדברים שתלמדי אותה, יש לך השפעה. נכון, יש לי השפעה. אבל אני חושבת שההשפעה הזו היא קוסמטית.

אוהב את התינוקת הזו בכל ליבי. זה ברור לי כשמש. אבל אין לי מושג קלוש איזו נשמה תכנס לחיי. אני מזמנת נשמה טובה, בריאה. עוד לפני ההריון זימנו אני והגבר שלי נשמה בריאה וטובה. בעיקר בריאה. וגם טובה. ואני מקווה, שתהיה אדם שהייתי בוחרת להכניס לחיי גם אם לא היתה הבת שלי. שתהיה אדם מדהים, מקסים, ומלא אהבה לזולתו כמו גם לעצמו. אני מקווה. אבל אף אחד לא יודע מה אקבל.

דם, ברזל, אנמיה – מה הקשר להריון?

לקראת הלידה, הגוף מגדיל את כמות הדם . למה? הגוף יודע שבלידה מאבדים דם, אז הוא מכין מראש הרבה, שאחר כך יוכל להתאושש בקלות. לאישה העומדת לפני לידה יש 6-8 ליטר דם. לאישה שאינה הרה יש 4-5 ליטר דם.

העליה בנפח הדם מורכבת גם מעליה בכמות נוזל הדם, וגם בכמות מרכיבי הדם, כדוריות, טסיות, וכולי. כדי לייצר את הכדוריות האדומות, דרוש לגוף המוגלובין. כדי ליצר המוגלובין, דרוש ברזל. מכיוון שלגוף אין מאגרי ברזל, יש צורך לטול תוסף תזונתי.

חשוב שיהיה מספיק המוגלובין בדם, כדי לספק חמצן גם לעובר המתפתח, וגם לך, האם, לשמירה על רמת עירנות, פעילות, ותפקוד טובה.

אני בתמימותי חשבתי שאם אוכל מזון עשיר בברזל זה יספיק, אבל התבדתי. אכלתי במשך 3 שבועות כמויות של בשר אדום שלא היו מביישות אף קרניבור רעב, ועדין – ההמוגלובין שלי היה נמוך… אז התחלתי ליטול תוסף. חברה המליצה לי על "פוריק הריון", והוא עשה את העבודה די ביעילות. הברזל התחיל לעלות שבוע אחרי שהתחלתי לקחת. אני לוקחת כדור אחד על קיבה ריקה, ואוכלת משהו אחרי חצי שעה. כדור נוסף אני נוטלת עם ארוחת הצהרים, שכוללת גם מזון עשיר בברזל.

כמויות הברזל שנכנסות לי לגוף בימים אלו הן לא כל כך הגיוניות. הצריכה היומית המומלצת של ברזל לאישה הרה היא בסביבות 35 מג ליום. בפועל אני נוטלת 2 כדורים של 100 מג ברזל ביום… תארו לעצמיכם כמה הגוף שלי לא מצליח לספוג… איפה אספני המתכות? יש הרבה ברזל כאן, אתם באים לקחת?

שיעורי התעמלות להריון

בשבוע 8, ממש התלהבתי שאני בהריון, וחיפשתי שיעורי יוגה להריון. ביררתי ביררתי, והגעתי לשיעור שהיה נראה לי מקצועי. השיעור היה כל כך איטי, לא התאמצתי בו, ולא חזרתי לשיעור נוסף. נכון, המורה דיברה על הלידה, אבל זה נראה לי ממש רחוק. נכון, דיברו על הפגת כאבים בהריון עצמו, אבל לא היו לי שום כאבים. כל הענין נראה לי כמו בזבוז זמן.

היום, כשאני באמצע שביעי, אני צמאה לשיעורים האלו. חיפשתי ומצאתי גם שיעור רצפת אגן להריון, וגם שיעור יוגה אינטנסיבי להריון וכהכנה ללידה. איזה כיף היה לי בשני השיעורים האלו!! הקצב, שבתחילת ההריון היה נראה לי איטי, הוא בדיוק הקצב המתאים לי עכשיו. התנועות המוגבלות, הן כל מה שאני מסוגלת לעשות עכשיו. והפגישה עם נשים אחרות באותו שלב כמוך, הידיעה שאני לא היחידה בקבוצה שקשה לה לזוז והיא מתאמצת גם בתרגילים הקלים האלו, היא ידיעה מרגיעה.

בשיעורי היוגה והפילאטיס שאני ממשיכה לעשות היכן שתרגלתי גם לפני ההריון, אני מרגישה קצת מוגבלת. לא את כל התרגילים אני יכולה לעשות, אלו שאני יכולה גורמים לי למאמץ רב. בסיום השיעור אני מסכמת – היה קשה, וחברות שלי אומרות, אה, לא היה כל כך קשה היום. בשיעורים להריון, אני עומדת בקצב 🙂

עוד יתרון הוא ההתאספות של נשים באותו מצב באותו חלל. כל שיעור של התעמלות להריון מתחיל בסבב שמות, איזה שבוע את, ואיזה מיחושים הפריעו לך השבוע. ממש קבוצת תמיכה. השיתוף הזה במידע, הסימפטיה, האוירה התומכת, הם אבן יסוד של המפגשים האלו. מאוד מרגיע.

יש חסרון אחד לדעתי. מי שמעבירה את שיעורי ההתעמלות להריון ולידה היא בדרכ עמוק בתעשיה. היא מעבירה גם קורסי הכנה ללידה, והיא גם מתפקדת כדולה, ולכן משתמשת בשיעורים האלו כאמצעי פרסום לפעילות האחרת שלה. זה קצת מעיק, להיות חשופה לכל כך הרבה שיווק ופרסום. אבל הטיפים שהן נותנות על הלידה תוך כדי השיעור שווים את זה.

 

אני שוכב לי על הגב

באיזשהו שלב בשליש השני, הרחם נעשה כבד מדי, וכששוכבים על הגב הוא לוחץ על איברים של חלל הבטן, ואילו בתורם לוחצים על כלי דם שנמצאים קרוב לעמוד השדרה. לי אישית זה גורם לכאבי ראש וסחרחורות, ולכן אני נמנעת כבר בשלב מוקדם זה של ההריון לשכב על הגב. אפילו בשיעורי היוגה שלי, את המנוחה של הסוף אני נמנעת מלבצע כשאני שוכבת על הגב.

מילא להמנע מלשכב על הגב בסוף שיעור היוגה. מה לגבי שנת הלילה שלי? מעכשיו היא יכולה להתבצע רק על צד ימין או על צד שמאל. כרית בין הברכיים עוזרת לשכיבה על הצד להיות יציבה יותר. אבל בחיים הטרום הריוניים שלי, אהבתי מאוד לישון על הגב. אני ממש מתגעגעת לזה..

הפתרון שמצאתי הוא חצי שכיבה על הצד, חצי על הגב. אני מניחה כרית מתחת לגב התחתון והישבן, ונשענת עליה. הכתפיים שלי מונחות כמעט שתיהן על מזרן, כך אני שוכבת ב- 45 מעלות על הגב… זה הכי קרוב לשכיבה על הגב שאני יכולה לקבל כרגע, וזה מצויין 🙂

הבעיה החדשה היא שהמיטה שלי כל כך מלאת כריות, שאני לא יודעת אם יש לנו מספיק מקום עליה. יש את הכרית של הראש, ואת זו של בין הברכיים, ואת זו של מתחת לגב התחתון, ואת זו של מתחת לכפות הרגלים, למניעת התנפחויות בקרסוליים. כל פעם שאני מסתובבת מצד אחד לשני, מצטרף לסיבוב מבצע לוגיסטי לא פשוט: לסדר את הכריות מחדש לצד השני.. ובכלל, הרעיון שביני לבין בן זוגי יש כרית באופן קבוע, לא כל כך תורם למגע בינינו במשך הלילה. נכון שהבטן שלי מתנפחת גם היא למימדי כרית בינינו, אבל שם לפחות יש גם תחושת מגע. אולי זה פרומו לקראת הבאות – צריך לשים לב שהקרבה בינינו תמשיך גם לאחר הלידה, וגם במהלך גידול הילדה המקסימה שלנו.

נפיחות ברגלים

תופעה נפוצה ולא נעימה של התנפחות הקרסוליים שלך, בשעות הערב או סתם לאחר הליכה. קרה לי בעיקר בפאריז, שם הלכנו חלק ניכר מהיום, אבל גם בארץ, עוד קודם.

למה?

כפות הרגליים והקרסולים הן האיבר הרחוק ביותר מהלב שלך. דופק הלב, המניע את זרימת הדם אכן גורם לדם לזרום לשם, אבל בשל מספר גורמים, ביניםה כוח המשיכה, הדם לא תמיד מצליח להתנקז החוצה משם.

מה עושים?

אפשר לישון עם הגבהה מתחת לכפות הרגליים. יעיל במיוחד כאשר כף הרגל היתה נפוחה חלק לא מבוטל של היום. שוב, בגלל כוח המשיכה, התנוחה הזו גורמת לניקוז טוב של נוזלי הדם מהקרסוליים.

בכלל במהלך היום, אפר להרים את הרגלים בכל הזמנות אפשרית, ולגרום להם שלא להיות האיבר הנמוך ביותר בגוף.

תרגילי ספורט, לשיפור זרימת הדם לאיזור. ישיבה על השוקיים, כאשר אצבצות כף הרגל נטועות באדמה. ישיבה זו גורמת לזרימת דם טובה יותר לאיזור הקרסוליים ואצבעות כפות הרגליים.

והפינוק האוטימטיבי : מסאז' בכפות הרגליים. כן, כן, הזדמנות מצויינת לבן הזוג לפנק אותך בהריון. מסאז' מדי ערב ימריץ את הדם באיזור וימנע נפיחות.