דקירות באגן

כן, כן, דקירות. לא הייתי מוכנה להן כלל. דקירות באגן, באחד הצדדים, כואבות מאוד מאוד, אבל עוברות… וזה החדשות הטובות.

כנראה שהן נובעות מהתארכות מהירה של כלי הדם. הגוף משתנה הרי בקצב אסטרונומי, ולעיתים, יש צורך בקפיצת גדילה גם שלו… אז זו אחת מקפיצות הגדילה.

השעה שבה הן מגיעות איזה צפויה. קרה לי פעמיים באמצע הלילה, ופעם אחת בשעות הערב המוקדמות.. כל גוף והשעה שבא לו לגדול 🙂

 

פעם ראשונה שהיא הכאיבה לי

לפני שבוע, בפעם הראשונה, קיבלתי בעיטה. בשבוע 34, לקראת סוף שמיני, לראשונה הרגשתי בעיטה. זה כאב. אבל לקצת זמן.

עד אז היו לעוברית שלי תנועות הדרגתיות. כש"כבשה" מקומות חדשים בבטן, היא "כבשה" אותם לאט. בתנועה נמתחת, איטית, הדרגתית. כמו כניסה לתנוחת יוגה. לאט ובטוח. כמובן שהרגשתי את התנועות שלה כל הזמן, יצור מלא חיים שכמותה, יש שעות שלא הפסיקה לזוז. תזוזות עדינות, בטוחות, נמתחות.

ואז הגיעה הבעיטה. זו היתה ממש הפתעה, קרה לי באמצע יום עבודה, פתאום הרגשתי ממש כאב. מוזר. היו לי כאבים אחרים בהריון, שלא קשורים ישירות לרחם. זה היה כאב שבאה ממנה.. מהעוברית הקטנה שלי.

לזכותה יאמר, שזה לא חזר על עצמו. אולי כשדיברתי אליה, ואמרתי, איה, הכאבת לי עכשיו, אולי זה עזר לה לחזור לתנועות הקודמות, לתנועות האיטיות הבוטחות. מי יודע. מאז קיבלתי רק עוד בעיטה אחת, והיא היתה פחות כואבת.. אולי גם בגלל שאפקט ההפתעה התפוגג, כבר הרגשתי כאב זה בעבר, ולכן פחות כאב לי.. מה שחשוב, זה שעכשיו היא לא מכאיבה לי.

לנהוג בהריון

באחד משיעורי ההתעמלות להריון, ישבתי על כדור פיזיו. היה לי כל כך כיף, ולמחרת כבר קניתי לי כדור פיזיו בתור כיסא למשרד. איזה כיף זה! זה גמיש, אפשר לשבת בפיסוק רגליים רחב מאוד, אפשר לקפוץ על זה וזה גם מאוד נוח. באיזשהו שלב, נעשה לי מציק לשבת על כסאות בכלל. אז קניתי לי כדור פיזיו גם לבית.. הכיף הוכפל.

הכי קשה לי עכשיו זה לנהוג. אני נוהגת לפחות חצי שעה בכל כיוון בית-עבודה, וזה לא כל כך נוח לי. התגברתי כבר על ענין פיסוק הרגליים, נו מילא. גם את הישבנים הכואבים למדתי לשחרר בסוף הנסיעה. עכשיו נותרה בעיה גדולה עוד יותר – לנסיכה שלי זה לא נוח. צפוף לה כשאני יושבת זקופה, אז אני יושבת באלכסון אחורה. גם זה לא ממש עובד, זה מציק לה. היא בתורה מתחילה לזוז ומציקה לי, כך יוצא שאני עסוקה מאוד באיך אני יושבת, ומורידה (ממש מעט) תשומת לב מאיך אני נוהגת. לעיתים זה ממש ממש מציק. אני מגיעה לכל מיני תנוחות מוזרות כאלו, עם הקשתה בגב, כי נדמה לי שזה מפנה לה יותר מקום.

מענין איך זה יהיה כשהיא כבר ממש תשב לי בתוך האגן. עכשיו עוד יש לי אשליות שמדי פעם היא במצב מאוזן יותר מאשר מאונך, ושהיא חופשיה לנוע בתוך הבטן הענקית שלי. אפשר לקבל חופשת מחלה רק על סמך אי יכולת לנהוג? 🙂

ציוד לתינוקת

השבוע קיבלנו את שידת ההחתלה. חמתי דאגה שהשידה תגיע אלי, ואני? אני אמרתי שאשמח לקבל. ביום של ההובלה קצת דאגתי כי בעצם לא ראיתי את השידה הזו קודם, וקיויתי שזה לא יהיה בזבוז זמן, וגם אני אחשוב, לא רק חמתי, שזו שידה יפה ובמצב טוב.

אז השידה הגיעה, יפייפיה, מעץ מלא, עם עיצובי פרחים וכבשים, חמודים כאלו, מיוחדים לתינוקות. הצבע שלה גם גם ניטראלי, ונוח, ולכן מתאים גם לכמעט כל מקום בבית שלנו.

בתחילה פינינו לשידה מקום בסלון. היא התאימה מבחינת העיצוב. ואז הבנתי שככל שהשידה תהיה קרובה למקום משכבה של התינוקת, קרי בחדר שלי, כך אני אזכה לישון יותר דקות בלילה. מיד התחלתי במלאכת השכנוע על אישי היקר. מצאנו לשידה מקום אידאלי לחדר השינה. זה כן דרש מאיתנו קצת הקרבות – אני מוותרת על השידה שליד המיטה, כדי שיהיה מקום גם לעריסה וגם לשידה בצד שלי של המיטה. ובצד של אישי היקר המרווח בין המיטה לבין הקיר, הפך להיות מ-1.5 מטר ל-40 סנטימטר. מה שגרם לו לפלוט את המשפט הבא: "הנה ההקרבה הראשונה שאני עושה בשבילה". מעורר השראה, נכון?

בעוד איזה חודשים שלושה תגיע גם מיטה תואמת לשידה הזו, וגם ארוניות נוספות תואמות. ממש חדר תינוקות קומפלט יהיה לתינוקת שלי, וכל זה מבלי ששילמתי שקל. שווה.

שבוע 33

בשבוע 33 הכל רק הלך והתחזק. הדופק, חזק מאי פעם. הבטן מושכת אותי קדימה, יותר מאי פעם. הבגדים – שוב אינם מתאימים, שלא לדבר על החזיות. אולי זה גם קשור לחילופי העונות, נעשה יותר קריר בימים האחרונים, ואז גיליתי שהרגליים שלי נפוחות מכדי להכנס למגפיים שלי. אני צריכה רענון לכל המלתחה שלי…

טושטושית שלי מגלה שנוח לה גם במקומות אחרים בבטן. עד עכשיו הרגשתי אותה בעיקר בצד ימין של הבטן. עם התנועות הבלתי פוסקות, ועם הבטן הנמשכת לכל כיוון, היא מגלה נקודות נוחות נוספות. ממש מגלה גמישות. כל הכבוד לה. והיום אני מרגישה אותה באמצע הבטן ממש. הישבן החמוד שלה מורגש קרוב לסימן החום שעובר באמצע הבטן. עוברית גדולה שכמותה.

יש לי גם כל מיני תופעות התכווצויות שרירים מוזרות. כבר שבועיים שהישבן שלי תפוס. כשאני קמה בבוקר, זה הכי מציק לי. להתחיל ללכת אומר גם להרגיש את הישבן התפוס שלי, את הטוסיק בתור איבר שדורש תשומת לב נוספת חוץ מזו שהוא מקבל בשירותים. למדתי אצל שירלי בנטואיץ לעשות שם מסאז' עם כדור טניס. זה ממש עוזר! חוצמזה, אני כבר משהו כמו חודש יושבת על כדור פיזיו בעבודה, במקום לשבת על כסא… זה ממש טוב. נוח, ומאפשר לשבת בפיסוק רחב.

שרירי התאומים שלי מגלים גם הם סימני כיווץ. ואני שואלת – אם בגוף שלי יש המון רלקסין עכשיו, מדוע יש לי שרירים תפוסים?? מוזר.

הנוסעת השמינית שלי, זזה לי באמצע ישיבות. ובגלל הגודל שלה, רואים את הבטן שלי עולה ויורדת המון המון. איזה יופי!

הלידה הופכת להיות מוחשית יותר. ההכנות השבועיות שאני עושה אצל שירלי הופכות להיות רלוונטיות, ואני תוהה איזו מין לידה תעבור עלי ועל טושטושית. כמה ארוכה. כמה זורמת. כמה כאב אוכל לסבול. ועדין מצפה לה בקוצר רוח… איך אפשר שלא. קוראת המון המון על הנקה, שאהיה בעלת ידע רב ככל האפשר ברגע שאתחיל. מקווה שזה יעזור. אי אפשר לדעת.

הערכת משקל או מעקב גדילת עובר

טוב, אחרי כל כך הרבה זמן שלא עשיתי אולטראסאונד, היה מרגש מחדש לראות את טושטושית העוברית שלי על המסך 🙂  סקירת מערכות עשיתי בשבוע 23 או משהו כזה, ואז ראיתי אותה על כל הפלאזמה הרחבה בחדר הרופאה. אחר כך היתה בדיקה של רופא הנשים שלי, שיש לו אולטראסאונד עם מסך פצפון, והוא רק בדק שיש מספיק מי שפיר.

האמת שלא ששתי לעשות את מעקב גדילת העובר. במהלך הבדיקה בודקים מספר דברים, בין השאר מנסים להעריך את משקל העובר. ההערכה מבוססת על היקף הראש ואורך עצם הירך, והקשר בינה לבין המציאות הוא מקרי. כבר שמעתי על מקרים שתזזו את האם לבדיקות חוזרות כי חשבו שהעובר קטן מדי,  בפועל הוא היה אפילו גדול מדי. במקרה אחר, העובר היה כבר בתעלת הלידה, ולכן מן הסתם הראש שלו קטן יותר, ושוב יצאה הערכה נמוכה מדי. היה גם מקרה שהעובר הוערך כגדול מאוד, ושקלו לבצע ניתוח קייסרי! למזלה של היולדת התחילו לידה רגילה, והתינוק נולד ממוצע לחלוטין.

מה עוד בודקים? בודקים שיש מספיק מי שפיר. איך? יש "כיסים" של מי שפיר, בין העובר לבין דפנות הרחם, ומודדים את גודלם. שוב, זו רק הערכה, הרי הרחם הוא דינמי.. וחוצמזה, מי השפיר מתחלפים כל הזמן, כלומר, נכנסים חדשים לרחם, ונספגים הישנים בשליה. מה שאומר שכמות מי השפיר נכונה לנקודת זמן מסויימת, ואפשר בקלות להשפיע עליה על ידי שתיה מרובה לפני הבדיקה.

לסיכום, נהנו מהבדיקה עצמה, אבל לתוצאותיה אנני לא מייחסת יותר מדי חשיבות. כרגע יש לי תמונות שחור לבן של טושטושית העוברית שלי בפרופיל על המקרר, וזה ממש כיף. הגבר שלי אפילו זכה לראות אותה בולעת מי שפיר.. אני פספסתי.. הערכת המשקל יצאה ממוצעת – 1800 גרם, אחלה בשבילי 🙂 וטוב גם בשבילה בינתיים 🙂

 

שבוע 31

שבוע 31 הוא שבוע חביב. הספירה לאחור כבר יורדת למספר חד ספרתי של שבועות, תנועות העובר הפכו כבר לקבועות מורגשות וחזקות, השינה הפכה להיות אתגר עם כריות ושמיכות מרובות, והעייפות חוזרת, הדופק עולה והרבה פעולות פשוטות כרוכות כעת במאמץ.

לפי חזל אורך ההריון הוא 271-273 יום, כלומר 38.5 – 39 שבועות. אבל מתחילים לספור מההפריה, ולכן בתרגום לספירה של הרפואה מתקבלים 40.5-41 שבועות. גם לפי הרפואה הסינית מתחילים לספור 40 שבועות מההפריה, ולכן מגיעים ל 42 שבועות בתרגום לספירה של הרפואה. כדאי לזכור את העובדות האלו כשאנחנו סופרות לאחור עד הלידה… מכיוון שאפשר ללדת גם לפני תום ההריון, הכל תלוי בעוברית הקטנה שלנו ברחם, אז זה די מתקזז לתאריך הלידה המשוער של הרפואה. אז נשארו לי פחות מ-10 שבועות לסחוב..

לסחוב. כן, מתחיל להיות לי כבד. פעולות יומיומיות דורשות כבר תשומת לב מיוחדת – לשים לב שאני לא הולכת מהר מדי, שהדופק לא יעלה. כשאני מתלבשת, בעמידה, צריך להרים את הרגלים הצידה… וכן, זה מאמץ לעמוד על רגל אחת, אחרי שאני לובשת מכנסיים הדופק שלי חזק ומהיר… צריך להתחיל להתלבש בישיבה.. כשאני עולה במדרגות אני צריכה לחשוב על נשימות סדירות, כדי לספק חמצן כל העת לעוברית שלי, וכדי שאוכל בעצמי לנשום.

לישון בלילה זה מאוד מאוד חשוב, וכבר לא כל כך פשוט כמו קודם. כשאני נרדמת על הגב אני מתעוררת עם כאב ראש, כנראה בגלל שהרחם לוחץ על כלי דם ועוצר שם את הזרימה. אז אני יכולה לישון רק על הצד, אה, וגם על הצד השני. כרית בין הברכיים עושה לי יותר נוח, לפעמים אני צריכה גם כרית מתחת לכפות הרגליים, כדי לגרום לדם לצאת מכפות הרגליים שלי, הבטן כבר מושכת קדימה, ואז לעוברית שלי לא נוח שאני לוחצת עליה, והיא מעירה אותי בתנועות בלתי פוסקות. אז צריך גם כרית להשען עליה עם הגב, כזו שתמנע ממני לישון ממש על הגב. יותר מדי כריות גורמות להתהפכות מצד לצד להיות מסורבלות, אז אמא שלי הכינה לי כרית נחש. באורך של 160 סמ כרית אחת יכולה לתמוך בכל הגוף שלי לכל אורכו. זה שיפור ניכר 🙂

והדובדבן שבקצפת  – השבוע אני כבר מרגישה את טושטושית, העוברית שלי, בכל שלב מהיום. בבוקר לפני שאני קמה, ובזמן נהיגה, ובמשרד, ובערב במיוחד. הגבר שלי מרגיש אותה המון בלילה, כשהוא מחבק אותי והיא זזה. התנועות שלה אינטנסיביות, אבל היא לא בועטת. היא זזה המון! וכשהיא "כובשת" פינות חדשות ברחם, היא עושה את זה בכוח מתחזק, ולא בזבנג וגמרנו. מתוקה.