שבוע 31

שבוע 31 הוא שבוע חביב. הספירה לאחור כבר יורדת למספר חד ספרתי של שבועות, תנועות העובר הפכו כבר לקבועות מורגשות וחזקות, השינה הפכה להיות אתגר עם כריות ושמיכות מרובות, והעייפות חוזרת, הדופק עולה והרבה פעולות פשוטות כרוכות כעת במאמץ.

לפי חזל אורך ההריון הוא 271-273 יום, כלומר 38.5 – 39 שבועות. אבל מתחילים לספור מההפריה, ולכן בתרגום לספירה של הרפואה מתקבלים 40.5-41 שבועות. גם לפי הרפואה הסינית מתחילים לספור 40 שבועות מההפריה, ולכן מגיעים ל 42 שבועות בתרגום לספירה של הרפואה. כדאי לזכור את העובדות האלו כשאנחנו סופרות לאחור עד הלידה… מכיוון שאפשר ללדת גם לפני תום ההריון, הכל תלוי בעוברית הקטנה שלנו ברחם, אז זה די מתקזז לתאריך הלידה המשוער של הרפואה. אז נשארו לי פחות מ-10 שבועות לסחוב..

לסחוב. כן, מתחיל להיות לי כבד. פעולות יומיומיות דורשות כבר תשומת לב מיוחדת – לשים לב שאני לא הולכת מהר מדי, שהדופק לא יעלה. כשאני מתלבשת, בעמידה, צריך להרים את הרגלים הצידה… וכן, זה מאמץ לעמוד על רגל אחת, אחרי שאני לובשת מכנסיים הדופק שלי חזק ומהיר… צריך להתחיל להתלבש בישיבה.. כשאני עולה במדרגות אני צריכה לחשוב על נשימות סדירות, כדי לספק חמצן כל העת לעוברית שלי, וכדי שאוכל בעצמי לנשום.

לישון בלילה זה מאוד מאוד חשוב, וכבר לא כל כך פשוט כמו קודם. כשאני נרדמת על הגב אני מתעוררת עם כאב ראש, כנראה בגלל שהרחם לוחץ על כלי דם ועוצר שם את הזרימה. אז אני יכולה לישון רק על הצד, אה, וגם על הצד השני. כרית בין הברכיים עושה לי יותר נוח, לפעמים אני צריכה גם כרית מתחת לכפות הרגליים, כדי לגרום לדם לצאת מכפות הרגליים שלי, הבטן כבר מושכת קדימה, ואז לעוברית שלי לא נוח שאני לוחצת עליה, והיא מעירה אותי בתנועות בלתי פוסקות. אז צריך גם כרית להשען עליה עם הגב, כזו שתמנע ממני לישון ממש על הגב. יותר מדי כריות גורמות להתהפכות מצד לצד להיות מסורבלות, אז אמא שלי הכינה לי כרית נחש. באורך של 160 סמ כרית אחת יכולה לתמוך בכל הגוף שלי לכל אורכו. זה שיפור ניכר 🙂

והדובדבן שבקצפת  – השבוע אני כבר מרגישה את טושטושית, העוברית שלי, בכל שלב מהיום. בבוקר לפני שאני קמה, ובזמן נהיגה, ובמשרד, ובערב במיוחד. הגבר שלי מרגיש אותה המון בלילה, כשהוא מחבק אותי והיא זזה. התנועות שלה אינטנסיביות, אבל היא לא בועטת. היא זזה המון! וכשהיא "כובשת" פינות חדשות ברחם, היא עושה את זה בכוח מתחזק, ולא בזבנג וגמרנו. מתוקה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *