שבוע 41

כן, כן. גם לשבוע 41 הגעתי 🙂 מי היה מאמין?

מצד אחד, כל ההריון טרחתי לציין בפני מי שרק עשה סימנים שהוא רוצה לשמוע, שלפי הסינים, הריון זה 42 שבועות ולא 40 כמו אצלינו. למען הדיוק, גם אצלם זה 40 שבועות, אבל הם מתחילים לספור מהביוץ, והרפואה המערבית מתחילה לספור מהדימום. ויש ביניהם שבועיים בממוצע. אז כל מי ששאל אותי "מתי התאריך?" אמרתי – "27 לדצמבר, אבל לפי הסינים זה יכול לקחת עוד שבועייים."

מצד שני, הבטן שלי כל כך גדולה, שמתחילת שמיני אני פוגשת נשמות טובות שאומרות שאני אוטוטו יולדת.

אז נוצר אצלי דיסוננס כזה, מתי בדיוק אלד? וכמה שאני מחוברת לגוף שלי, אני לא ממש יודעת לענות על השאלה הזו. תוסיפו לזה שההורמונים בכמויות שרצות אצלי בדם גורמים לי להיות ממש לא רציונלית, וקיבלתם דיסוננס משולב עם שמחה ועצב על היותי עדין בהריון, ועדין לא אמא. תוסיפו לזה את הלחץ של אמא שלי, "נו, מה עם הצירים?" וקיבלתם שישו ושימחו.

היום אני כבר ב41+4. התוכנית היתה ללדת ביום חמישי. כשהתעוררתי בשישי בבוקר, עדכנתי את התוכנית ללידה ביום שישי. היום כבר שבת, והצירים? יש צירונים, לא סדירים. אין צירים. נראה לי. אני הרי לא ממש יודעת מה הם צירים בהריון ראשון, אבל הטיחו לי שכשהם יגיעו אז אדע..

אין הרבה מה לעשות חוץ להמתין, בשמחה ובציפיה, ללידה שתבוא ותביא לחיינו התחלה חדשה של חיים קטנים בגוף, וגדולים בנשמה 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *