מחשבות על הלידה

כשנכנסנו לחדר הלידה, והתארגנו שם, בדקות הראשונות, אמרתי לדולה שלי שלידה זה דבר לאנשים גדולים, אני קטנה עדין, זה לא בשבילי. אין לי מושג למה אמרתי את זה, הרי התכוננתי ללידה כל כך הרבה, חשבתי עליה כל כך הרבה, רציתי אותה כל כך, והנה, כשבאתי ללדת, אני נרתעת משום מה. אולי אי אפשר באמת להתכונן לדבר הזה לידה. כמו דברים אחרים , יש המון קונספציות שגויות, נכונות, מניפולטיביות, בתת מודע של כולנו בקשר אליה. לידה מופיעה בהמון סרטים סתם בתור דקה של הפוגה בעלילה, ונעשה לה עוול.

והנה אני, עומדת לבצע את זה במשך מספר שעות מסויים של חיי, במלוא הוויתי וכוחי. תוך ניצול כל היכולות שלי כאדם, כאישה, כבת זוג וכמטופלת למען הבאת חיים חדשים לעולם. אין לי מושג מה "כל היכולות שלי" אומר. מה יש שם בארסנל שעדין לא נחשפתי אליו? כי בוודאי יש כאן חוויה שעדין לא עברתי, שגדולה ממני, גדולה מהבנתי ומשליטתי, ואני רק מכילה אותה.

ואז חשבתי – לאט לאט, צעד צעד. נכון, זה נראה גדול, נכון, זה נראה גדול עלי. אבל החצי שעה הבאה נראת אפשרית, ויש לי כאן את בן הזוג התומך שלי, ואת הדולה שלי, ואם יגיעו אתגרים נוספים נתמודד איתם יחדיו שלושתינו, כל אתגר בתורו. בצעדי תינוק, נתקדם בלידה הזו.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *