לידה

בדיעבד אני מבינה שממש , אבל ממש , פחדתי מהלידה. לא ברור לי למה. אבל ממש פחדתי.

כמו הרבה דברים בחיים, היתה לי תמונה אוטופית על ענין הלידה. כן, מה שאני רוצה יקרה. לי לא יקרה כל הפאשלות בדרך. אבל אולי איפהשהוא בתת המודע שלי כן פחדתי, כן חששתי מחוסר התקשורת עם הרופאים, מהאנדרנלין שמופרש בבית החולים והוא מפריע להרגעות של הלידה. חששתי. ובדיעבד, החששות האלו דחו את הלידה עוד ועוד, עד שהרופאים החליטו לתת לי זירוז.

אולי זה קשור להגשמה עצמית, למילוי הפוטנציאל, לגישת החיים בכלל. יש דברים שאני רוצה לעשות ולא עושה, כי אין לי אומץ, כי אני מלאת חששות, כי אני מפחדת. אולי גם הלידה.

עצתי לכל מי שבהריון ומרגישה קמצוץ של הזדהות עם מה שכתבתי – זה הזמן שלך לעבד, להבין ולקבל את ההרגשות הרגשות והמורכבות של הענין, להכין את עצמך טוב יותר ללידה. אני יודעת שלפני הלידה הבאה, אני צריכה ללכת לטפל בכל הענין הזה, או שאעבור שוב קיסרי..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *