לידה

בדיעבד אני מבינה שממש , אבל ממש , פחדתי מהלידה. לא ברור לי למה. אבל ממש פחדתי.

כמו הרבה דברים בחיים, היתה לי תמונה אוטופית על ענין הלידה. כן, מה שאני רוצה יקרה. לי לא יקרה כל הפאשלות בדרך. אבל אולי איפהשהוא בתת המודע שלי כן פחדתי, כן חששתי מחוסר התקשורת עם הרופאים, מהאנדרנלין שמופרש בבית החולים והוא מפריע להרגעות של הלידה. חששתי. ובדיעבד, החששות האלו דחו את הלידה עוד ועוד, עד שהרופאים החליטו לתת לי זירוז.

אולי זה קשור להגשמה עצמית, למילוי הפוטנציאל, לגישת החיים בכלל. יש דברים שאני רוצה לעשות ולא עושה, כי אין לי אומץ, כי אני מלאת חששות, כי אני מפחדת. אולי גם הלידה.

עצתי לכל מי שבהריון ומרגישה קמצוץ של הזדהות עם מה שכתבתי – זה הזמן שלך לעבד, להבין ולקבל את ההרגשות הרגשות והמורכבות של הענין, להכין את עצמך טוב יותר ללידה. אני יודעת שלפני הלידה הבאה, אני צריכה ללכת לטפל בכל הענין הזה, או שאעבור שוב קיסרי..

ציוד לתינוקת

השבוע קיבלנו את שידת ההחתלה. חמתי דאגה שהשידה תגיע אלי, ואני? אני אמרתי שאשמח לקבל. ביום של ההובלה קצת דאגתי כי בעצם לא ראיתי את השידה הזו קודם, וקיויתי שזה לא יהיה בזבוז זמן, וגם אני אחשוב, לא רק חמתי, שזו שידה יפה ובמצב טוב.

אז השידה הגיעה, יפייפיה, מעץ מלא, עם עיצובי פרחים וכבשים, חמודים כאלו, מיוחדים לתינוקות. הצבע שלה גם גם ניטראלי, ונוח, ולכן מתאים גם לכמעט כל מקום בבית שלנו.

בתחילה פינינו לשידה מקום בסלון. היא התאימה מבחינת העיצוב. ואז הבנתי שככל שהשידה תהיה קרובה למקום משכבה של התינוקת, קרי בחדר שלי, כך אני אזכה לישון יותר דקות בלילה. מיד התחלתי במלאכת השכנוע על אישי היקר. מצאנו לשידה מקום אידאלי לחדר השינה. זה כן דרש מאיתנו קצת הקרבות – אני מוותרת על השידה שליד המיטה, כדי שיהיה מקום גם לעריסה וגם לשידה בצד שלי של המיטה. ובצד של אישי היקר המרווח בין המיטה לבין הקיר, הפך להיות מ-1.5 מטר ל-40 סנטימטר. מה שגרם לו לפלוט את המשפט הבא: "הנה ההקרבה הראשונה שאני עושה בשבילה". מעורר השראה, נכון?

בעוד איזה חודשים שלושה תגיע גם מיטה תואמת לשידה הזו, וגם ארוניות נוספות תואמות. ממש חדר תינוקות קומפלט יהיה לתינוקת שלי, וכל זה מבלי ששילמתי שקל. שווה.