הערכת משקל או מעקב גדילת עובר

טוב, אחרי כל כך הרבה זמן שלא עשיתי אולטראסאונד, היה מרגש מחדש לראות את טושטושית העוברית שלי על המסך 🙂  סקירת מערכות עשיתי בשבוע 23 או משהו כזה, ואז ראיתי אותה על כל הפלאזמה הרחבה בחדר הרופאה. אחר כך היתה בדיקה של רופא הנשים שלי, שיש לו אולטראסאונד עם מסך פצפון, והוא רק בדק שיש מספיק מי שפיר.

האמת שלא ששתי לעשות את מעקב גדילת העובר. במהלך הבדיקה בודקים מספר דברים, בין השאר מנסים להעריך את משקל העובר. ההערכה מבוססת על היקף הראש ואורך עצם הירך, והקשר בינה לבין המציאות הוא מקרי. כבר שמעתי על מקרים שתזזו את האם לבדיקות חוזרות כי חשבו שהעובר קטן מדי,  בפועל הוא היה אפילו גדול מדי. במקרה אחר, העובר היה כבר בתעלת הלידה, ולכן מן הסתם הראש שלו קטן יותר, ושוב יצאה הערכה נמוכה מדי. היה גם מקרה שהעובר הוערך כגדול מאוד, ושקלו לבצע ניתוח קייסרי! למזלה של היולדת התחילו לידה רגילה, והתינוק נולד ממוצע לחלוטין.

מה עוד בודקים? בודקים שיש מספיק מי שפיר. איך? יש "כיסים" של מי שפיר, בין העובר לבין דפנות הרחם, ומודדים את גודלם. שוב, זו רק הערכה, הרי הרחם הוא דינמי.. וחוצמזה, מי השפיר מתחלפים כל הזמן, כלומר, נכנסים חדשים לרחם, ונספגים הישנים בשליה. מה שאומר שכמות מי השפיר נכונה לנקודת זמן מסויימת, ואפשר בקלות להשפיע עליה על ידי שתיה מרובה לפני הבדיקה.

לסיכום, נהנו מהבדיקה עצמה, אבל לתוצאותיה אנני לא מייחסת יותר מדי חשיבות. כרגע יש לי תמונות שחור לבן של טושטושית העוברית שלי בפרופיל על המקרר, וזה ממש כיף. הגבר שלי אפילו זכה לראות אותה בולעת מי שפיר.. אני פספסתי.. הערכת המשקל יצאה ממוצעת – 1800 גרם, אחלה בשבילי 🙂 וטוב גם בשבילה בינתיים 🙂

 

שבוע 31

שבוע 31 הוא שבוע חביב. הספירה לאחור כבר יורדת למספר חד ספרתי של שבועות, תנועות העובר הפכו כבר לקבועות מורגשות וחזקות, השינה הפכה להיות אתגר עם כריות ושמיכות מרובות, והעייפות חוזרת, הדופק עולה והרבה פעולות פשוטות כרוכות כעת במאמץ.

לפי חזל אורך ההריון הוא 271-273 יום, כלומר 38.5 – 39 שבועות. אבל מתחילים לספור מההפריה, ולכן בתרגום לספירה של הרפואה מתקבלים 40.5-41 שבועות. גם לפי הרפואה הסינית מתחילים לספור 40 שבועות מההפריה, ולכן מגיעים ל 42 שבועות בתרגום לספירה של הרפואה. כדאי לזכור את העובדות האלו כשאנחנו סופרות לאחור עד הלידה… מכיוון שאפשר ללדת גם לפני תום ההריון, הכל תלוי בעוברית הקטנה שלנו ברחם, אז זה די מתקזז לתאריך הלידה המשוער של הרפואה. אז נשארו לי פחות מ-10 שבועות לסחוב..

לסחוב. כן, מתחיל להיות לי כבד. פעולות יומיומיות דורשות כבר תשומת לב מיוחדת – לשים לב שאני לא הולכת מהר מדי, שהדופק לא יעלה. כשאני מתלבשת, בעמידה, צריך להרים את הרגלים הצידה… וכן, זה מאמץ לעמוד על רגל אחת, אחרי שאני לובשת מכנסיים הדופק שלי חזק ומהיר… צריך להתחיל להתלבש בישיבה.. כשאני עולה במדרגות אני צריכה לחשוב על נשימות סדירות, כדי לספק חמצן כל העת לעוברית שלי, וכדי שאוכל בעצמי לנשום.

לישון בלילה זה מאוד מאוד חשוב, וכבר לא כל כך פשוט כמו קודם. כשאני נרדמת על הגב אני מתעוררת עם כאב ראש, כנראה בגלל שהרחם לוחץ על כלי דם ועוצר שם את הזרימה. אז אני יכולה לישון רק על הצד, אה, וגם על הצד השני. כרית בין הברכיים עושה לי יותר נוח, לפעמים אני צריכה גם כרית מתחת לכפות הרגליים, כדי לגרום לדם לצאת מכפות הרגליים שלי, הבטן כבר מושכת קדימה, ואז לעוברית שלי לא נוח שאני לוחצת עליה, והיא מעירה אותי בתנועות בלתי פוסקות. אז צריך גם כרית להשען עליה עם הגב, כזו שתמנע ממני לישון ממש על הגב. יותר מדי כריות גורמות להתהפכות מצד לצד להיות מסורבלות, אז אמא שלי הכינה לי כרית נחש. באורך של 160 סמ כרית אחת יכולה לתמוך בכל הגוף שלי לכל אורכו. זה שיפור ניכר 🙂

והדובדבן שבקצפת  – השבוע אני כבר מרגישה את טושטושית, העוברית שלי, בכל שלב מהיום. בבוקר לפני שאני קמה, ובזמן נהיגה, ובמשרד, ובערב במיוחד. הגבר שלי מרגיש אותה המון בלילה, כשהוא מחבק אותי והיא זזה. התנועות שלה אינטנסיביות, אבל היא לא בועטת. היא זזה המון! וכשהיא "כובשת" פינות חדשות ברחם, היא עושה את זה בכוח מתחזק, ולא בזבנג וגמרנו. מתוקה.