דקירות באגן

כן, כן, דקירות. לא הייתי מוכנה להן כלל. דקירות באגן, באחד הצדדים, כואבות מאוד מאוד, אבל עוברות… וזה החדשות הטובות.

כנראה שהן נובעות מהתארכות מהירה של כלי הדם. הגוף משתנה הרי בקצב אסטרונומי, ולעיתים, יש צורך בקפיצת גדילה גם שלו… אז זו אחת מקפיצות הגדילה.

השעה שבה הן מגיעות איזה צפויה. קרה לי פעמיים באמצע הלילה, ופעם אחת בשעות הערב המוקדמות.. כל גוף והשעה שבא לו לגדול 🙂

 

שבוע 33

בשבוע 33 הכל רק הלך והתחזק. הדופק, חזק מאי פעם. הבטן מושכת אותי קדימה, יותר מאי פעם. הבגדים – שוב אינם מתאימים, שלא לדבר על החזיות. אולי זה גם קשור לחילופי העונות, נעשה יותר קריר בימים האחרונים, ואז גיליתי שהרגליים שלי נפוחות מכדי להכנס למגפיים שלי. אני צריכה רענון לכל המלתחה שלי…

טושטושית שלי מגלה שנוח לה גם במקומות אחרים בבטן. עד עכשיו הרגשתי אותה בעיקר בצד ימין של הבטן. עם התנועות הבלתי פוסקות, ועם הבטן הנמשכת לכל כיוון, היא מגלה נקודות נוחות נוספות. ממש מגלה גמישות. כל הכבוד לה. והיום אני מרגישה אותה באמצע הבטן ממש. הישבן החמוד שלה מורגש קרוב לסימן החום שעובר באמצע הבטן. עוברית גדולה שכמותה.

יש לי גם כל מיני תופעות התכווצויות שרירים מוזרות. כבר שבועיים שהישבן שלי תפוס. כשאני קמה בבוקר, זה הכי מציק לי. להתחיל ללכת אומר גם להרגיש את הישבן התפוס שלי, את הטוסיק בתור איבר שדורש תשומת לב נוספת חוץ מזו שהוא מקבל בשירותים. למדתי אצל שירלי בנטואיץ לעשות שם מסאז' עם כדור טניס. זה ממש עוזר! חוצמזה, אני כבר משהו כמו חודש יושבת על כדור פיזיו בעבודה, במקום לשבת על כסא… זה ממש טוב. נוח, ומאפשר לשבת בפיסוק רחב.

שרירי התאומים שלי מגלים גם הם סימני כיווץ. ואני שואלת – אם בגוף שלי יש המון רלקסין עכשיו, מדוע יש לי שרירים תפוסים?? מוזר.

הנוסעת השמינית שלי, זזה לי באמצע ישיבות. ובגלל הגודל שלה, רואים את הבטן שלי עולה ויורדת המון המון. איזה יופי!

הלידה הופכת להיות מוחשית יותר. ההכנות השבועיות שאני עושה אצל שירלי הופכות להיות רלוונטיות, ואני תוהה איזו מין לידה תעבור עלי ועל טושטושית. כמה ארוכה. כמה זורמת. כמה כאב אוכל לסבול. ועדין מצפה לה בקוצר רוח… איך אפשר שלא. קוראת המון המון על הנקה, שאהיה בעלת ידע רב ככל האפשר ברגע שאתחיל. מקווה שזה יעזור. אי אפשר לדעת.