שבוע 36 – מתחיל הקושי

כן כן, עכשיו אני קצת יותר מבינה למה אומרים שהחודש התשיעי הוא ארוך כמו כל ההריון. ביום הראשון של שבוע 36 היה לי ממש כבד גם בבוקר. עד אז היה לי כבד בערב, כשהייתי עייפה.

הכבדות הזו פוגשת אותי בכל מיני מקומות, צפויים יותר או פחות. בקימה, מישיבה לעמידה. בהתהפכות בלילה במיטה. בריצה לשירותים בכל פעם שאני קמה מישיבה לעמידה. בהתנשפות אחרי טיפוס קומה אחת במדרגות כאילו רצתי מרתון. בהליכה. באכילה – יש לי פחות מקום בקיבה. וכמובן בפעולות יומיומיות נוספות, שקצת יותר קשות לביצוע עכשיו.

מה עוד חדש השבוע? אני קמה כל בוקר בשבע וחצי. כמו שעון. רצה לשירותים להתרוקן, ולא יכולה לחזור לישון. גם בגלל שאז אני שותה כוס תה פטל, אחד התזמונים היחידים ביממה שאני יכולה לשתות בהם את התה. על קיבה ריקה אפשר לשתות ולחכות רק חצי שעה לארוחה הבאה. על קיבה מלאה, צריך לחכות שעתיים לפני ששותים את התה, ואז "לצום" עוד חצי שעה לפחות. נשמע לי יותר מדי התעסקות במהלך היום, אז אני פשוט שותה בבוקר.

אתמול לקח לי שעתיים לפתור סודוקו. אומנם הוא היה ברמת הקושי הכי גבוהה, אקסטרים, אבל עדין – שעתיים??? הכי ארוך שהיה לי עד עכשיו היה שעה. הרציונליות שלי נעלמת לי מהחיים… הנאו קורטקס כבר בפעילות ממש נמוכה 🙂 זה אומר שהכל תקין, וההורמונים עובדים כמו שצריך.

עוד קושי שמתעורר, זה התגובות של הסביבה לבטן שלי. כל מי שפוגש אותי, טורח להגיד – מה, יש עוד חודש? חשבתי שתגידי לי שהתאריך כבר עבר. תשתקו, זה עדיף…