חולשת נשים

לראשונה הבנתי את ההתייחסות אל האישה כחלשה, כעושה פחות, כתלותית, ועוד שמות תואר שנגעלתי מהם עד עתה. עד היום התעקשתי להוכיח שאני יכולה לעשות הכל (פרט להרמת משאות כבדים) כמו עמיתי לעבודה, לבנין, וכו'.

מאתמול אנחנו תושבי רמת גן. הרשויות עדין לא יודעות את זה, אבל את הלילה בילינו כאן, בבית החדש שלנו, גדול, מואר, ושקט. בבוקר ציוצי הציפורים העירו את הגבר שלי. אחלה, אחלה דירה. ובשבוע האחרון בילינו באריזות. בנוסף לפעילות היומיום העמוסה, אספתי קרטונים וישי ארז. אני עזרתי לארוז.

כמה שאתכחש לזה, ההריון הזה מעייף. אני גיבורה גדולה, אומרת שההריון זו לא מחלה, שאני יכולה לעשות הכל, גם בשיעור היוגה וגם בחיים. אבל המציאות מנצחת. אני עייפה. אני צריכה לנוח. אין לי אותו הספק כמו קודם, אין לי אותו קצב כמו קודם. אני מתעייפת ואיינני במיטבי.

שלשום הייתי כל כך עייפה, והאריזות לא התקדמו כמו שחשבנו. לא היה אכפת לי. המחשבה שרצה לי בראש היא – אז מה אם המובילים באים? לא נספיק לארוז. נעביר אחר כך לבד את מה שנשאר, או שמקסימום נזמין אותם שוב. פעם סיטואציה כזו היתה מוציאה ממני את המיטב, התמרצתי לעבוד מהר יותר, כדי להספיק, כדי להוציא מהזמן שיש לי יותר דברים…

והגבר שלי? הגבר שלי עבד במרץ, רצה להספיק. לראשונה הרגשתי לא שווה אליו, נתלת עליו שהכל יהיה מוכן בזמן, שהוא עושה יותר ממני. סומכת עליו שהכל יתקתק. אני אלך לישון בינתיים. אני צריכה לנוח.