אני שוכב לי על הגב

באיזשהו שלב בשליש השני, הרחם נעשה כבד מדי, וכששוכבים על הגב הוא לוחץ על איברים של חלל הבטן, ואילו בתורם לוחצים על כלי דם שנמצאים קרוב לעמוד השדרה. לי אישית זה גורם לכאבי ראש וסחרחורות, ולכן אני נמנעת כבר בשלב מוקדם זה של ההריון לשכב על הגב. אפילו בשיעורי היוגה שלי, את המנוחה של הסוף אני נמנעת מלבצע כשאני שוכבת על הגב.

מילא להמנע מלשכב על הגב בסוף שיעור היוגה. מה לגבי שנת הלילה שלי? מעכשיו היא יכולה להתבצע רק על צד ימין או על צד שמאל. כרית בין הברכיים עוזרת לשכיבה על הצד להיות יציבה יותר. אבל בחיים הטרום הריוניים שלי, אהבתי מאוד לישון על הגב. אני ממש מתגעגעת לזה..

הפתרון שמצאתי הוא חצי שכיבה על הצד, חצי על הגב. אני מניחה כרית מתחת לגב התחתון והישבן, ונשענת עליה. הכתפיים שלי מונחות כמעט שתיהן על מזרן, כך אני שוכבת ב- 45 מעלות על הגב… זה הכי קרוב לשכיבה על הגב שאני יכולה לקבל כרגע, וזה מצויין 🙂

הבעיה החדשה היא שהמיטה שלי כל כך מלאת כריות, שאני לא יודעת אם יש לנו מספיק מקום עליה. יש את הכרית של הראש, ואת זו של בין הברכיים, ואת זו של מתחת לגב התחתון, ואת זו של מתחת לכפות הרגלים, למניעת התנפחויות בקרסוליים. כל פעם שאני מסתובבת מצד אחד לשני, מצטרף לסיבוב מבצע לוגיסטי לא פשוט: לסדר את הכריות מחדש לצד השני.. ובכלל, הרעיון שביני לבין בן זוגי יש כרית באופן קבוע, לא כל כך תורם למגע בינינו במשך הלילה. נכון שהבטן שלי מתנפחת גם היא למימדי כרית בינינו, אבל שם לפחות יש גם תחושת מגע. אולי זה פרומו לקראת הבאות – צריך לשים לב שהקרבה בינינו תמשיך גם לאחר הלידה, וגם במהלך גידול הילדה המקסימה שלנו.

נפיחות ברגלים

תופעה נפוצה ולא נעימה של התנפחות הקרסוליים שלך, בשעות הערב או סתם לאחר הליכה. קרה לי בעיקר בפאריז, שם הלכנו חלק ניכר מהיום, אבל גם בארץ, עוד קודם.

למה?

כפות הרגליים והקרסולים הן האיבר הרחוק ביותר מהלב שלך. דופק הלב, המניע את זרימת הדם אכן גורם לדם לזרום לשם, אבל בשל מספר גורמים, ביניםה כוח המשיכה, הדם לא תמיד מצליח להתנקז החוצה משם.

מה עושים?

אפשר לישון עם הגבהה מתחת לכפות הרגליים. יעיל במיוחד כאשר כף הרגל היתה נפוחה חלק לא מבוטל של היום. שוב, בגלל כוח המשיכה, התנוחה הזו גורמת לניקוז טוב של נוזלי הדם מהקרסוליים.

בכלל במהלך היום, אפר להרים את הרגלים בכל הזמנות אפשרית, ולגרום להם שלא להיות האיבר הנמוך ביותר בגוף.

תרגילי ספורט, לשיפור זרימת הדם לאיזור. ישיבה על השוקיים, כאשר אצבצות כף הרגל נטועות באדמה. ישיבה זו גורמת לזרימת דם טובה יותר לאיזור הקרסוליים ואצבעות כפות הרגליים.

והפינוק האוטימטיבי : מסאז' בכפות הרגליים. כן, כן, הזדמנות מצויינת לבן הזוג לפנק אותך בהריון. מסאז' מדי ערב ימריץ את הדם באיזור וימנע נפיחות.

בריכה

איזה כיף במים, כיף כיף.

מטבעי אני אוהבת מים, בכל הצורות – ים, בריכה, ז'קוזי, חמאם, אמבטיה, מקלחת. העיקר שהגוף שלי ישטף במים. עושה לי טוב. את הדירה שאנחנו גרים בה עכשיו שכרנו כי יש בה אמבטיה נורמאלית, בניגוד לכל השאר שראינו.

ועם הבטן שלי, זה ממש כיף להיות  בבריכה או בים. אין לה השפעה במים, אני יכולה לזוז איך שבא לי, אין הגבלת תנועה. וגם כשאני יוצאת, הרגשת הקלילות מלווה אותי עוד איזה שעתיים. אז בחופשה שלנו באילת עכשיו, כל מה שאני עושה זה להיות בבריכה, וגם יוגה. לחיזוק השרירים. תמיד טוב.

חוצמזה, יש קצת הגבלות על שהיה במקורות המים בהריון – אמבטיה חמה היא מחוץ לתחום , כמו גם ז'קוזי. החום עלול להפריד את השליה מרחם, מצב לא רצוי בהחלט. אבל אני מסתפקת באמבטיה חמימה, ובבריכה רגילה. פחות שווה מז'קוזי, אין ספק, אבל עדין כיף גדול.

שבוע 22 – אמצע הדרך? או תחילת שישי?

איך הזמן עובר מהר כשנהנים… אני כבר בסוף חמישי לפי מנין השבועות, אבל בתחילת חודש שישי לפי תאריך לידה משוער. גיליתי שלפי הסינים, ההריון נמשך אמנם 40 שבועות, אבל הם מתחילים לספור מהביוץ. ככה שזה מתרגם ל 42 שבועות לפי הספירה המערבית. אז אני מכינה את עצמי ל 42 שבועות מראש, לא מצפה ללדת קודם. ממילא אני לא זו שקובעת מתי תתרחש הלידה.. זו העוברית שלי והרצונות שלה..

עליתי קילוגרם אחד שלם השבוע.. אני נשקלת 3 פעמים בשבוע אחרי האימון, אז אני בטוחה שזה השבוע, ואני בטוחה שזה קילו. סהכ זה בסדר, כי מתחילת ההריון עליתי רק ארבעה. אני מתאמנת 3 פעמים בשבוע – פעמיים יוגה ופעם פילאטיס. זה נעשה יותר ויותר קשה, אבל ההרגשה בסוף היא מצויינת. אז אני ממשיכה מה שאני יכולה.

השבוע הצלחתי סוף סוף לעמוד עמידת ראש. ביצוב חדש. על קו השיער. זו תנוחה שתחלתי לתרגל רק חודש לפני הכניסה להריון, ועם כל השינויים הגופניים היה לי די בעייתי להתייצב בה. אבל, הכל ענין של תרגול.. הנה הצלחתי!! זה ממש נוח.

 

מה זה הבטן הזו?

לפעמים, כשאני קמה בבוקר, אני נבהלת מהבטן שלי.. אני קמה מטושטשת, עדין חצי ישנה, ומגלה שאני גדולה. איזו הפתעה על הבוקר. לוקח לי 2 שניות להזכר שאני בהריון, ואז החיוך עולה על פני. זה ככה עד שבוע 19.

זה קטע, איך שהגוף משתנה. בעבודה אמרו לי שידעו שאני בהריון עוד לפני שסיפרתי, כי אצלי, זה או שעשיתי ניתוח הגדלת חזה, או שאני בהריון. בן זוגי אינו מתלונן, הוא דווקא מרוצה.

היום, בשבוע 22, טושטושית זזה כל כך הרבה בבוקר, שזה מעיר אותי. אז אני כבר לא נבהלת מהבטן שלי כשאני רואה אותה, החיוך מגיע כבר במצב מאוזן.

הפתעות נעימות

חיכיתי להרגיש את העוברית שלי. ציפיתי לזה. לשים את היד על הבטן של מישהי אחרת ולהרגיש את העובר שלה זז היה מרתק וחזק מאוד. ציפיתי ליום בו ארגיש את העוברית שלי, הפעם מבפנים, לא דרך היד המונחת על הבטן מבחוץ…

בתחילה הרגשתי תנועות חלשות. כל כך חלשות שלא הייתי בטוחה שהרגשתי משהו. זה היה בשבוע 17. בשבוע 18 התנועות התחזקו מעט. אבל לא האמנתי שאני מרגישה משהו בשלב כל כך מוקדם, אז פירשתי את התנועות כגאזים. כשהגאזים לא יצאו החוצה, ולא זכרתי שהתאפקתי, הבנתי שאת העוברית שלי זזה אני מרגישה.

זה באמת מדהים כמו שמספרים. להרגיש את העוברית שלי זזה מבפנים זה יותר חזק מאשר לשים יד על הבטן של מישהי אחרת.. וזה כל כך ממלא אותי אושר כל פעם מחדש…

זוכרים שבבדיקות אולטרא-סאונד אני ממש מתאפקת לא לצחוק מאושר כשאני רואה את העוברית שלי? כך כל פעם כשאני מרגישה אותה, אני מתמוגגת מאושר. איזה כיף. הנה היא זזה, והנה היא זזה כבר 2 דקות. ואולי היא אוהבת פרכיות אורז, כי כרגע סיימתי חבילה של ארבע פרכיות.

היום, בשבוע 21, יש לה כבר שעות קבועות שאני מרגישה אותה – שעתיים בערך אחרי ארוחת צהרים, בערב בסביבות 9, אחרי ארוחת ערב ובזמן מנוחה, ובבוקר, כשאני קמה לשירותים. יש גם המון הזדמנויות אחרות בהן אני מרגישה אותה, מדי שעה שעתיים לערך, באופן לא צפוי.. היום שלי מלא הפתעות נעימות…

ביום שישי האחרון, אחרי ארוחה טובה אצל אמא שלי, היא זזה במשך חצי שעה רצוף… הגבר שלידי סוף סוף הרגיש אותה אז, וגם הוא היה מרוצה..

אתמול היא זזה רצוף במשך 10 דקות באמצע יום עבודה. מצאתי לי הריונית אחרת בקומה, וניהלנו לנו שיחת תנועות עובר. איזה כיף שיש עוד נשים באיזור. הצוות הגברי שלי לא הגיב בכלל כשהכרזתי בחדר – "היא אוהבת פרכיות!" אני לא יכולה להתרכז בלעבוד כשהיא זזה לי בבטן.. יש סדרי עדיפויות בחיים, והם מתחילים להשתנות עכשיו 🙂

להרגיש את העובר זז

העובר נמצא בתנועה כל הזמן. כל הזמן. מרגע ההפריה, עד רגע הלידה, הוא זז. אם הוא לא זז – אז אומרים ללכת לבדוק מה קורה.

השאלה היא מתי את מתחילה להרגיש שהוא זז…. כי בהתחלה, בשליש הראשון, העובר כל כך קטן, 10 סנטימטר מקסימום, והוא נמצא ברחם שמשקלו 2.5-3 קילוגרמים מקסימום, אז יש לו הרבה לאן לשחות. כשהיחס הזה ישתנה,יהיה לו פחות מקום ברחם, ואז תרגישי אותו.

אני הרגשתי את העוברית שלי זזה לראשונה בשבוע 18. אמרו לי שזה די מוקדם יחסית להריון ראשון. זה ממש כיף להרגיש את העוברית.. אז אני שמחה שזה הגיע מוקדם..

תזהרי, שלא תשמיני, אחר כך מאוד קשה להוריד

וואו, כמה פעמים ששמעתי את המשפט הזה. או את החלופה שלו – "תזכרי, לא באמת צריך לאכול בשביל שניים."

ככה זה בחברה חמה. המחשבות של כולם פורצות החוצה מבלי לעבור סינון.

ואני אומרת – תודה על האכפתיות. אחלה. אבל עצרתם לחשוב עם מי אתם מדברים? היו לי פעם בעיות השמנה? סיפרתי לכם כבר איך יצא שהורדתי משקל בלי להתכוון בכלל? ואם בא לי עכשיו לאכול לחם, עם ריבה, אז נא לא לנעוץ בי עיניים ולהוציא לי את התאבון. גם ככה הוא חלש אצלי.

תודה.

לאכול בלי תאבון

אם אני רעבה, אז למה אין לי תאבון??

זה התחיל עוד בחודש השני. רעב הוביל לבחילות, וכשלא הקשבתי לבחילות, כשהתעכבתי עם הכנסת המזון לגופי, איבדתי את התאבון. אבל הוא היה כל כך בריא אז, וחזק, שרק הזכר שלו הספיק כדי שאצליח לאכול ארוחה שלמה. והכל בא על מקומו בשלים.

היום, התאבון הרבה יותר חלש. רעב כבר לא מוביל לבחילות, תודה לאל, אבל אם אני מתעכבת בהכנסת המזון לגופי, כבר לא בא לי יותר. הלך התאבון. וקשה לי מאוד להכריח את עצמי לאכול בלי תאבון. אבל אני חייבת. כי אם אני לא אוכלת, יש לי כאב ראש מאוד מאוד חזק….

זוכרים את השיר "לישון בלי לחלום" של מטרופולין? יש שם רשימה של דברים שמקומם יחדיו, אבל לעיתים מתקיימים גם בלי, ואז איכות החיים יורדת פלאים. איך אפשר לאכול בלי תאבון? זה מוציא את כל הכיף.אני לא מהגרגרנים, שאוכלים בשביל לאכול.

אבל אני מנסה להכריח את עצמי. אחרי הכל, אני אוכלת בשביל שניים, ובנוסף לזה, כשלא אוכלים, יש מ-זה כאב ראש. אתם לא רוצים לדעת.