תזהרי, שלא תשמיני, אחר כך מאוד קשה להוריד

וואו, כמה פעמים ששמעתי את המשפט הזה. או את החלופה שלו – "תזכרי, לא באמת צריך לאכול בשביל שניים."

ככה זה בחברה חמה. המחשבות של כולם פורצות החוצה מבלי לעבור סינון.

ואני אומרת – תודה על האכפתיות. אחלה. אבל עצרתם לחשוב עם מי אתם מדברים? היו לי פעם בעיות השמנה? סיפרתי לכם כבר איך יצא שהורדתי משקל בלי להתכוון בכלל? ואם בא לי עכשיו לאכול לחם, עם ריבה, אז נא לא לנעוץ בי עיניים ולהוציא לי את התאבון. גם ככה הוא חלש אצלי.

תודה.

לאכול בלי תאבון

אם אני רעבה, אז למה אין לי תאבון??

זה התחיל עוד בחודש השני. רעב הוביל לבחילות, וכשלא הקשבתי לבחילות, כשהתעכבתי עם הכנסת המזון לגופי, איבדתי את התאבון. אבל הוא היה כל כך בריא אז, וחזק, שרק הזכר שלו הספיק כדי שאצליח לאכול ארוחה שלמה. והכל בא על מקומו בשלים.

היום, התאבון הרבה יותר חלש. רעב כבר לא מוביל לבחילות, תודה לאל, אבל אם אני מתעכבת בהכנסת המזון לגופי, כבר לא בא לי יותר. הלך התאבון. וקשה לי מאוד להכריח את עצמי לאכול בלי תאבון. אבל אני חייבת. כי אם אני לא אוכלת, יש לי כאב ראש מאוד מאוד חזק….

זוכרים את השיר "לישון בלי לחלום" של מטרופולין? יש שם רשימה של דברים שמקומם יחדיו, אבל לעיתים מתקיימים גם בלי, ואז איכות החיים יורדת פלאים. איך אפשר לאכול בלי תאבון? זה מוציא את כל הכיף.אני לא מהגרגרנים, שאוכלים בשביל לאכול.

אבל אני מנסה להכריח את עצמי. אחרי הכל, אני אוכלת בשביל שניים, ובנוסף לזה, כשלא אוכלים, יש מ-זה כאב ראש. אתם לא רוצים לדעת.