הפתעות נעימות

חיכיתי להרגיש את העוברית שלי. ציפיתי לזה. לשים את היד על הבטן של מישהי אחרת ולהרגיש את העובר שלה זז היה מרתק וחזק מאוד. ציפיתי ליום בו ארגיש את העוברית שלי, הפעם מבפנים, לא דרך היד המונחת על הבטן מבחוץ…

בתחילה הרגשתי תנועות חלשות. כל כך חלשות שלא הייתי בטוחה שהרגשתי משהו. זה היה בשבוע 17. בשבוע 18 התנועות התחזקו מעט. אבל לא האמנתי שאני מרגישה משהו בשלב כל כך מוקדם, אז פירשתי את התנועות כגאזים. כשהגאזים לא יצאו החוצה, ולא זכרתי שהתאפקתי, הבנתי שאת העוברית שלי זזה אני מרגישה.

זה באמת מדהים כמו שמספרים. להרגיש את העוברית שלי זזה מבפנים זה יותר חזק מאשר לשים יד על הבטן של מישהי אחרת.. וזה כל כך ממלא אותי אושר כל פעם מחדש…

זוכרים שבבדיקות אולטרא-סאונד אני ממש מתאפקת לא לצחוק מאושר כשאני רואה את העוברית שלי? כך כל פעם כשאני מרגישה אותה, אני מתמוגגת מאושר. איזה כיף. הנה היא זזה, והנה היא זזה כבר 2 דקות. ואולי היא אוהבת פרכיות אורז, כי כרגע סיימתי חבילה של ארבע פרכיות.

היום, בשבוע 21, יש לה כבר שעות קבועות שאני מרגישה אותה – שעתיים בערך אחרי ארוחת צהרים, בערב בסביבות 9, אחרי ארוחת ערב ובזמן מנוחה, ובבוקר, כשאני קמה לשירותים. יש גם המון הזדמנויות אחרות בהן אני מרגישה אותה, מדי שעה שעתיים לערך, באופן לא צפוי.. היום שלי מלא הפתעות נעימות…

ביום שישי האחרון, אחרי ארוחה טובה אצל אמא שלי, היא זזה במשך חצי שעה רצוף… הגבר שלידי סוף סוף הרגיש אותה אז, וגם הוא היה מרוצה..

אתמול היא זזה רצוף במשך 10 דקות באמצע יום עבודה. מצאתי לי הריונית אחרת בקומה, וניהלנו לנו שיחת תנועות עובר. איזה כיף שיש עוד נשים באיזור. הצוות הגברי שלי לא הגיב בכלל כשהכרזתי בחדר – "היא אוהבת פרכיות!" אני לא יכולה להתרכז בלעבוד כשהיא זזה לי בבטן.. יש סדרי עדיפויות בחיים, והם מתחילים להשתנות עכשיו 🙂