שבוע 22 – אמצע הדרך? או תחילת שישי?

איך הזמן עובר מהר כשנהנים… אני כבר בסוף חמישי לפי מנין השבועות, אבל בתחילת חודש שישי לפי תאריך לידה משוער. גיליתי שלפי הסינים, ההריון נמשך אמנם 40 שבועות, אבל הם מתחילים לספור מהביוץ. ככה שזה מתרגם ל 42 שבועות לפי הספירה המערבית. אז אני מכינה את עצמי ל 42 שבועות מראש, לא מצפה ללדת קודם. ממילא אני לא זו שקובעת מתי תתרחש הלידה.. זו העוברית שלי והרצונות שלה..

עליתי קילוגרם אחד שלם השבוע.. אני נשקלת 3 פעמים בשבוע אחרי האימון, אז אני בטוחה שזה השבוע, ואני בטוחה שזה קילו. סהכ זה בסדר, כי מתחילת ההריון עליתי רק ארבעה. אני מתאמנת 3 פעמים בשבוע – פעמיים יוגה ופעם פילאטיס. זה נעשה יותר ויותר קשה, אבל ההרגשה בסוף היא מצויינת. אז אני ממשיכה מה שאני יכולה.

השבוע הצלחתי סוף סוף לעמוד עמידת ראש. ביצוב חדש. על קו השיער. זו תנוחה שתחלתי לתרגל רק חודש לפני הכניסה להריון, ועם כל השינויים הגופניים היה לי די בעייתי להתייצב בה. אבל, הכל ענין של תרגול.. הנה הצלחתי!! זה ממש נוח.

 

מה זה הבטן הזו?

לפעמים, כשאני קמה בבוקר, אני נבהלת מהבטן שלי.. אני קמה מטושטשת, עדין חצי ישנה, ומגלה שאני גדולה. איזו הפתעה על הבוקר. לוקח לי 2 שניות להזכר שאני בהריון, ואז החיוך עולה על פני. זה ככה עד שבוע 19.

זה קטע, איך שהגוף משתנה. בעבודה אמרו לי שידעו שאני בהריון עוד לפני שסיפרתי, כי אצלי, זה או שעשיתי ניתוח הגדלת חזה, או שאני בהריון. בן זוגי אינו מתלונן, הוא דווקא מרוצה.

היום, בשבוע 22, טושטושית זזה כל כך הרבה בבוקר, שזה מעיר אותי. אז אני כבר לא נבהלת מהבטן שלי כשאני רואה אותה, החיוך מגיע כבר במצב מאוזן.