אני שוכב לי על הגב

באיזשהו שלב בשליש השני, הרחם נעשה כבד מדי, וכששוכבים על הגב הוא לוחץ על איברים של חלל הבטן, ואילו בתורם לוחצים על כלי דם שנמצאים קרוב לעמוד השדרה. לי אישית זה גורם לכאבי ראש וסחרחורות, ולכן אני נמנעת כבר בשלב מוקדם זה של ההריון לשכב על הגב. אפילו בשיעורי היוגה שלי, את המנוחה של הסוף אני נמנעת מלבצע כשאני שוכבת על הגב.

מילא להמנע מלשכב על הגב בסוף שיעור היוגה. מה לגבי שנת הלילה שלי? מעכשיו היא יכולה להתבצע רק על צד ימין או על צד שמאל. כרית בין הברכיים עוזרת לשכיבה על הצד להיות יציבה יותר. אבל בחיים הטרום הריוניים שלי, אהבתי מאוד לישון על הגב. אני ממש מתגעגעת לזה..

הפתרון שמצאתי הוא חצי שכיבה על הצד, חצי על הגב. אני מניחה כרית מתחת לגב התחתון והישבן, ונשענת עליה. הכתפיים שלי מונחות כמעט שתיהן על מזרן, כך אני שוכבת ב- 45 מעלות על הגב… זה הכי קרוב לשכיבה על הגב שאני יכולה לקבל כרגע, וזה מצויין 🙂

הבעיה החדשה היא שהמיטה שלי כל כך מלאת כריות, שאני לא יודעת אם יש לנו מספיק מקום עליה. יש את הכרית של הראש, ואת זו של בין הברכיים, ואת זו של מתחת לגב התחתון, ואת זו של מתחת לכפות הרגלים, למניעת התנפחויות בקרסוליים. כל פעם שאני מסתובבת מצד אחד לשני, מצטרף לסיבוב מבצע לוגיסטי לא פשוט: לסדר את הכריות מחדש לצד השני.. ובכלל, הרעיון שביני לבין בן זוגי יש כרית באופן קבוע, לא כל כך תורם למגע בינינו במשך הלילה. נכון שהבטן שלי מתנפחת גם היא למימדי כרית בינינו, אבל שם לפחות יש גם תחושת מגע. אולי זה פרומו לקראת הבאות – צריך לשים לב שהקרבה בינינו תמשיך גם לאחר הלידה, וגם במהלך גידול הילדה המקסימה שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *